30.9.2013

מפת העולם על פי הרודוטוס - 450 לפני הספירה


הכרטוגרף היווני הרודוטוס שרטט את מפת העולם הידועה בתקופתו בצורה מדויקת למדי, ככל שנוגע הדבר למקומות שהיו מוכרים אז לאנושות.

בולטים במפה מאפיינים אחדים:

ארץ ישראל נמצאת במרכז העולם, בין שלושת היבשות אסיה, אירופה ואפריקה. הדבר מעיד על חשיבותה המרכזית גם בתקופה ההיא.

גבולות היבשות אינם ידועים והם משורטטים בצורת עיגול. עיצוב זה שימש כהשראה למפת העולם הסימבולית של ימי הביניים של עיגול שמחולק בקווים ישרים.

הצורה הכללית של המפה מזכירה ראש אנושי שהעורף שלו הוא במזרח והפנים במערב:
ארץ ישראל היא ציר הלסת.
אפריקה היא הלסת.
אירופה היא המצח והאף.
אסיה היא החלק האחורי של הגולגולת.
הים התיכון הוא חלל הפה. הים השחור הוא חלל האף.
הנהרות והימים משורטטים ברגישות רבה, שמזכירה שרטוטים של עורקי דם ועצבים מרכזיים.

לנוכח הדמיון הרב, אין ספק כי צורת הראש היתה לנגד עיני הרודוטוס כאשר צייר את המפה.

לפיכך ניתן ללמוד מהמפה כי בעבר הקלאסי שימשו פני הארץ כמקור השראה מרכזי לחקר גוף האדם ולהיפך.

מפת דמות האדם של ארץ ישראל ממשיכה קו מחשבה זה של חתירה מתמדת לגילוי העולם ובמקביל לה חתירה מתמדת לגילוי גוף האדם.

המפות המקוריות באתר מפת דמות האדם של ארץ ישראל הן ביטוי מוחשי להשקפה הפילוסופית של 'מיקרו-קוסמוס ומקרו-קוסמוס', שעל פיה עולמו הפנימי של האדם הוא שיקוף של עולמו החיצוני ולהיפך.
 
מפת דמות האדם של ארץ הקודש מוסיפה נדבך נוסף לסיפורי התנ''ך אשר הפכו את המרכז הגיאומטרי של היבשות מנקודה חסרת ענין לסיפור מרתק, שככל שמעמיקים בו מגלים עוד ועוד.

29.9.2013

פרשת בראשית - עץ החיים הוא ארץ ישראל

עץ החיים נמצא, על פי מקורות חז''ל, בדיוק במרכזו של גן עדן.

הסיבה לכך היא שהעץ נותן חיות לכל חי במידה שווה. לו היה העץ נמצא באחד הצדדים ולא במרכז היה שיווי המישקל הקוסמי מופר.

גם ארץ ישראל נמצאת בדיוק במרכז העולם. עיון במפות הכרטוגרפיות המדעיות, מימי קדם ועד ימינו, מראה את מיקומה של הארץ בין שלושת היבשות הגדולות: אסיה, אירופה ואפריקה.

בעבר, כאשר יבשת אמריקה היתה עדיין בלתי ידועה וכך גם הקטבים ואוסטרליה, העולם הצטמצם לשלושת היבשות אסיה, אירופה ואפריקה. גבולותיהן היו בלתי ידועים וצוירו כעיגול, עם ירושלים במרכז. תמונת עולם זאת היתה אחד מסמליו המובהקים של הסדר הקוסמי בעולם העתיק. כאשר סוקרים את הגלובוס בימינו, ומחפשים שוב את המרכז הגיאוגרפי שלו,  רואים כי מיקומה המרכזי של ירושלים בו לא נחלש, למרות התוספות הרבות.

ניתן לפיכך להקביל בין מיקומו המדויק במרכז של עץ החיים בגן עדן לבין מיקומה המדויק של ארץ ישראל במרכז הגלובוס, ולקבוע כי עץ החיים הוא ארץ ישראל.

ההקבלה בין עץ החיים לארץ ישראל מקבלת אישור ממקור נוסף: עץ החיים על פי מסורת חז''ל הוא החיטה, שהיא הראשונה במנין שבעת המינים. מולדת צמח החיטה בארץ ישראל וחקלאות הדגן היתה הבסיס של החיים והתרבות בתקופת המקרא. אדם וחוה התכסו, לאחר שאכלו מעץ הדעת, בעלי תאנה שגם היא בין שבעת המינים.

שבעת המינים מוזכרים בפסוק בספר דברים המתאר את הפוריות החקלאית של ארץ ישראל:
"כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ. אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם--לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת." (דברים ח', ז'-י').

פסוקים אלה מזכירים מאד את תיאור גן עדן בספר בראשית:
וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע. וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן; וּמִשָּׁם, יִפָּרֵד, וְהָיָה, לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. שֵׁם הָאֶחָד, פִּישׁוֹן--הוּא הַסֹּבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב. יב וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם.[בראשית ב', ט'-יא']

קיימת הקבלה רבה בתוכן שלושת הפסוקים בבראשית ובדברים: טוב האדמה מוזכר בהם יחד עם שפע המים והמחצבים.

התפישה של היקום כעץ קוסמי היא נפוצה ביותר במיתולוגיות של העולם העתיק. על פי תפישה זאת העולם הוא עץ גדול לבלי גבול, אשר על ענפיו צומחים כל סוגי החיים.
תפישה זאת זוכה לביטוי גם בתרבות ימינו, ולדוגמא בסרט 'אווטאר' שבו חיים בני השבט בעץ כזה.

אפשר להרחיב את ההקבלה בין עץ החיים וגן עדן לארץ ישראל גם על פי מיקום ארבעת הנהרות שמתוארים כיוצאים מלב הגן. לפחות שלושה נהרות, שהם אלה שמזוהים על פי שמותיהם גם כיום, מקיפים את הארץ מעברים שונים: החידקל והפרת מצפון מזרח, והגיחון, שהוא כנראה הנילוס, בארץ כוש מדרום מערב. 

14.9.2013

השיתוק החלקי ערב מלחמת יום הכיפורים

בכל השיח רב התגובות לאחר ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים לא מתוארת כהלכה ההתנהלות בפועל של מקבלי ההחלטות ומבצעי התפקידים, שהתבצעה תוך כדי למידה, בדומה להחלטות שהתקבלו בזמן המשבר הפיננסי של 2008.

בזמן שהתרחש המשבר הפיננסי לא היה ברור למקבלי ההחלטות בצמרת הכלכלית האמריקנית, שר האוצר פולסון והנגיד ברננקי, מה עתיד בדיוק להתרחש. הם פעלו בחפזה על סמך מידע חלקי וחלק מהחלטותיהם, כמו הלאמת חברות פיננסים ענקיות, לא היה מוצדק במבט לאחור, על פי דעת פרשנים רבים.

חשוב לציין, והדבר מתואר בהרחבה בספרות הפסיכולוגית, כי כאשר לאדם מתחוור בתוך תוכו כי ייתכן והוא עומד בפני טראומה בלתי צפויה, כמו מלחמה מתקרבת, הוא משקיע את מירב האנרגיה הנפשית שלו בכניסה למצב ספיגה נפשי, שבו הוא כמעט ומפסיק ליזום ומחכה לבאות, ופועל באחוז קטן בלבד מכל יכולותיו המנטאליות.

לא זאת בלבד שהחלטותיו עלולות להיות מוטעות כתוצאה מכך שיש לו מידע חלקי בלבד לגבי העתיד לקרות. הסיכוי לטעות מתגבר עשרת מונים כתוצאה מכך שבמצב חרדתי האדם כמעט ומפסיק לחשוב. הוא פועל באופן מכאני, מתמקד בביצוע פעולות שיגרתיות בעבודה ובבית, ומתכנס בעצמו ובמעגל המשפחתי הקרוב.

השילוב בין חוסר הידיעה לתחושת החרדה גורם לכך שאופקיו מצטמצמים מאד במקום להתרחב. כתוצאה מההסתגרות הוא נוטה להתרחק, מתוך תחושת ריפיון כח ואזלת יד, מביצוע של כל מה שעשוי למנוע את האסון.

ערב מלחמת יום הכיפורים, כאשר רבים שיערו כי ייתכן ועומדת לפרוץ מלחמה, נכנסו כל מי שהיו קשורים לקבלת ההחלטות בנושא להלם חלקי, ופעלו באורח מכאני. הם התבצרו בתוך עצמם ונאחזו בדעותיהם הקבועות, כמו כל מי שמחכים למהלומה שצפויה ליפול עליהם. הם התחפרו בשיגרה ונמנעו מחשיבה יצירתית.

זאת היא תגובה טבעית של המערכת החיסונית באדם, שמטרתה לאפשר לו להתגונן ולהגיב במצב חוסר האונים של טרם משבר. האדם מתמקד, בתהליך הדרגתי,  בביצוע מטלות קטנות ופשוטות, מתוך תקווה שכל מה שבנה עד כה יחזק  אותו להתמודדות מול הלם המהלומה. הוא משער שהיא תגיע, אך אינו יודע בדיוק מתי, מהיכן, ובאיזה עוצמה היא תהיה.

מקבלי ההחלטות במדינה, מראש המממשלה ומטה, פעלו ערב יום הכיפורים 1973 באחוז קטן בלבד מיכולתם. סיבה אחת היתה תחושת השאננות, אך סיבה מכרעת יותר היתה הכניסה למצב הספיגה האישי הקיומי.

'הסבירות הנמוכה למלחמה' מתוארת בוועדת אגרנט כגורם העיקרי לאי פתיחה במתקפת מנע. אך ייתכן ומקבלי ההחלטות לא סיפרו כי מה שגרם להם לבחור בתגובה פסיבית הוא בעיקר גלי חרדה קיומית אישית, ולא שיקול דעת רציונלי מלא.

לכן שאלת המפתח לגבי המלחמה היא: כיצד הצליחו המצרים והסורים להביא את כל מקבלי ההחלטות במדינה למצב של חרדה קיומית והתכנסות בעצמי, עוד לפני שהם עצמם היו בטוחים שיתחילו במלחמה.  

התשובה לכך נעוצה בעובדה שכל העולם הוא כפר תיקשורתי קטן, שבו כותרת אחת עושה את היום על מנת שכותרת אחרת תחליף אותה למחרת. כאשר הביטחון הפיזי הוא הדבר החשוב ביותר, כל כותרת חדשה עשויה לערער את הביטחון הנפשי.

השיתוק החלקי הוגדר אצל פרשנים אחדים במילים 'הכישלון הוא יתום'. האימרה הזאת, נכונה וחשובה ככל שתהיה, מתאימה יותר לסיכום בדיעבד של מלחמת יום הכיפורים, ופחות להבנת ההתרחשויות בפועל.

גם כיום, לנוכח 'ערפל הקרב' מול סוריה, איראן, מצרים והפלשתינאים, נמצאת ההנהגה הישראלית במרחק קטן בלבד מטעות בקבלת החלטות כתוצאה משילוב בין מידע וחרדה חלקיים ומצטברים. 

המימד הרגשי חשוב מאד בתהליכי קבלת החלטות. אך בעולם הרגש אנו מצויים בחוסר בהירות, שלא כמו בעולם הפעולה וההיגיון בהם הכול ברור. אנו יכולים ללמוד לפתח כישורים גופניים ושכליים, אבל אף אחד לא מלמד כיצד לטפל ברגשות. לרוב אנו מתנהלים בנחלת הרגשות כמו ילדים בשדה קוצים. הסיבה לחמקמקות הרגשות היא תכונת התפשטותם. רגשות מתפשטים ומתרחבים, ועל כן הם בלתי ניתנים למדידה, אלא מתוך מעורבות. זהו עיקר כוחם וחשיבותם. הדבר יוצר את מטרתם העיקרית, שהיא יכולת ההזדהות. האינטליגנציה הריגשית הגבוהה מזוהה עם קשר הדוק אל הזולת והחברה.

את הנחמה הפילוסופית אפשר למצוא בהגות האקזיסטנציאליסטית, שרואה באדם ובעולמו הפרטי את חזות הכל. אך מי שחותר לתובנות שיכשירו אותו להתנהל במצבי הפתעה ויחסנו אותו בפני מהלומה, עשוי להרחיב אופקים במפת דמות האדם של ארץ הקודש.

3.9.2013

האנה רייטש - עמוד התווך של הרייך השלישי

השימוש בפתגם 'חפשו את האישה' בחקר ההיסטוריה רווח בביוגרפיות של מנהיגים שונים, בעיקר עריצים, כאשר החוקרים מצביעים על התפקידים שמילאו נשותיהם בעלייתן ונפילתן של מדינות שונות.
החיפוש אחר האישה מאחורי עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי מוביל את החוקר אל אישה אחת, שיותר מכל אישה אחרת השפיעה על גורל המשטר הנאצי. האישה היא האנה רייטש, אשר דמותה והקריירה שלה כטייסת ניסוי שימשו כמקור השראה עבור המשטר, ועיצבו וחרצו את גורל גרמניה.
האנה רייטש [1912-1979] התחילה את פעילותה כטייסת דאונים מצטיינת. היא שברה כארבעים שיאי עולם בענף הדאייה, במהלך קריירה ממושכת מאד של כחמישים שנה בענף זה, לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה. בהמשך לקריירת הדאייה היא הפכה לטייסת ניסוי של מטוסי קרב, לפני ובמהלך המלחמה, בין היתר של מטוסי הקרב המתקדמים והחשובים ביותר.
האוטוביוגרפיה שלה, 'הטיסה היא חיי', שעליה מבוסס במלואו פרק זה בספר 'שואה ותעופה', מלאה בתיאורי טיסה מרתקים וייחודיים, שמעידים על כישוריה כטייסת. רייטש מרחיבה בתיאור חוויותיה בעת הטיסות, ולאהבת הטיסה מוקדש רוב הספר. אך במקביל לומדים על נאמנותה העיוורת להיטלר ולמשטר הנאצי, אשר סיפקו לה את האפשרות לממש את אהבת הטיסה. האנטישמיות הגזענית המופגנת בגרמניה, שהייתה חלק בלתי נפרד מהווי החיים היומיומי שלה, אינה זוכה בספר להתייחסות כלשהיא, ואפשר להבין מכך בוודאות שהיא תמכה בה.
רייטש הפכה בהדרגה לאחד מעמודי התווך של המשטר כיוון שתעמולת הישגי התעופה הגרמניים הייתה חלק בלתי נפרד מהדיקטטורה האווירית הנאצית. כאישה טייסת היא הפכה לאחד מסמלי התעמולה הבולטים ביותר, ונסעה לסיורים בינלאומיים רבים כטייסת מפגנים כדי לטפח קשרי חוץ.
האנה רייטש הייתה דמות נערית נמוכה ורזה, בעלת מראה פנים והופעה נאים אך שכיחים בתוויהם. לא נבדק במסגרת זאת אם נחשבה גם כאישה מכתיבת סגנון הופעה, אך בוודאי שהייתה חשובה ומפורסמת הרבה יותר מאשר כל טייסת אחרת בעולם, כולל אמליה ארהרט האמריקנית שזכורה היטב מאותה תקופה. ארהרט הייתה כוכבת תיקשורת עולמית ולמעשה הכתיבה את סדר היום התיקשורתי העולמי בטיסותיה הנועזות. לאחר שארהרט נעלמה באוקיאנוס השקט, בעת טיסה בשנת 1937, נותר חלל ריק, וייתכן שרייטש הפכה עקב זאת לאישה המפורסמת ביותר בעולם.
למרות שהשתייכה למפלגה ימנית ושמרנית בדעותיה כלפי הנשים, היא הייתה בהתנהגותה דעתנית, שוברת מוסכמות, מעוררת השראה ויוצרת מחלוקת. היא הייתה דמות אישה גדולה מהחיים, ששאפה למימוש עצמי מלא ולפריצה מעבר למגבלות. במידה מסוימת היא נסחפה מתוך כך ברוב התלהבות במסלול מהיר מידי שהפך להרסני עבורה, ונחרתה באופן זה בזיכרון ההיסטורי.
האנה רייטש השפיעה על דעת הקהל העולמית הליברלית, על הציבור הגרמני, ועל הצמרת הנאצית הפנאטית גם יחד. היא אחזה במקל בשתי קצותיו. מצד אחד זכתה להכרה והוקרה בינלאומית כשגרירה להמונים של עולם התעופה, ומצד שני הייתה בחוד החנית של פיתוח כלי הנשק הסודיים בצבא הנאצי. היה זה שילוב יוצא דופן שלא היה לו אח ורע בגרמניה הנאצית, אשר שהציב אותה בעמדת שליטה מצוינת של אפשרות לרשת את מקומו של היטלר יחד עם בן זוגה מפקד הלופטוואפה ריטר וון-גריים, מחליפו של הרמן גרינג בשלהי המלחמה.
יותר מכל פרט ביוגראפי אחר, משמעותית היא העובדה שהקריירה האישית שלה שיקפה בדייקנות את כל קורות הרייך השלישי: בתחילת דרכה, בראשית שנות ה-,1930 היא הייתה תלמידתם האישית וידידתם של אחדים מאבות ספורט הדאייה בגרמניה, ספורט שהיה החוליה המקשרת בין התעופה הצבאית של מלחמת העולם הראשונה לתעשייה האווירית הענקית וחיל האוויר שהקימו הנאציזם. בהמשך הקריירה, בסוף שנות ה-1930, היא הפכה לטייסת ניסוי מצטיינת של ארנסט אודט, ראש מחלקת הפיתוח של הלופטוואפה, בתקופה של הקמת והתעצמות הלופטוואפה. בתחילת שנות ה-1940, בשיא המלחמה, היא הייתה מעורבת בפרוייקטים תעופתיים שאפתנים אחדים שנועדו למוטט את בעלות הברית. לקראת סוף המלחמה, כשגרמניה הנאצית קרסה, היא הקימה את טייסת המתאבדים הנאצית, במטרה להשתמש בטייסים כדי להטיס פצצות מונחות. היא ערכה את הטיסה האחרונה אל הבונקר של היטלר בברלין בימים האחרונים של המלחמה, והייתה לאחת העדות הבודדות לימיו האחרונים. לאחר המלחמה היא הפכה למושא הערצה של הניאו-נאצים, שהטיסה האחרונה לברלין הייתה המפתח לתיאורית הקונספירציה שלהם אודות הישרדותו של היטלר. למרות שנותרה אוהדת מוצהרת של הרייך השלישי לאחר המלחמה, פעילותה הבינלאומית בענף הדאייה יצרה עבורה קשרים עם מנהיגי תבל, דבר שתרם רבות לשיקום מעמדה הבינלאומי של גרמניה.
מכיוון שבמובנים רבים הייתה רייטש דמות מופת של אישה גדולה מהחיים, טייסת אמיצת לב שבזכות עוז רוחה נפתחו אפיקים חדשים בתעופה, מהווה האוטוביוגרפיה אתגר בפני הגישה הביקורתית כלפי הנאציזם. הפיתרון לחידת דמותה נמצא במכלול הסיבות החברתיות לעליית הנאציזם. היא לא הייתה פנאטית. כמו רוב אזרחי גרמניה היא התלבטה לגבי ההזדהות המלאה עם המשטר. לא ברור אם אירועים בולטים שהיו צריכים לשמש כתמרורי אזהרה אישיים כמו תורת הגזע וחוקי נירנברג, הפרת חוקי וורסאיי וכיבוש צ'כוסלובקיה, ליל הבדולח והפיתרון הסופי, היו חלק מתפישת עולמה האישית או שראתה בהם 'רע הכרחי'. אך היא הייתה שייכת ל'דור המדינה' של המשטר הנאצי, והתפתחותה האישית כאדם וכטייסת נשזרה בהתפתחות המשטר הנאצי. אהבת הטיסה השתלבה אצלה עם פטריוטיות גרמנית, הערצה להיטלר מנהיג האומה, וטובות ההנאה האישיות הרבות שנבעו מכך. כטייסת ניסוי היא הייתה גם לכודה בתהליך 'ברירה טבעית', שבו נותרו בחיים המעטים והטובים ביותר בלבד.
האנה רייטש כתבה את 'הטיסה היא חיי' על פי סדר כרונולוגי. כל פרק מתאר שלב נוסף בחייה. כתוצאה מכך רייטש מתארת את הצד הטכני של כל טיסה חשובה, ובמקביל מתארת את הנוף, את רגשותיה, ואת דעות הסובבים אותה. הסך הכל הוא מאד אישי וקשה להפרדה למרכיביו. מסיבה זאת כנראה רייטש לא זכתה עד כה לתשומת לב ראויה מצד חוקרי המשטר הנאצי. בספר 'שואה ותעופה' בוצעה הפרדה בין המרכיבים, והקריירה שלה כולה מתוארת שוב ושוב מארבע נקודות מבט משמעותיות: אידיאולוגית, חברתית, תעופתית, ופוליטית. הסדר הכרונולוגי נשמר במידת מה למרות הפירוק למרכיבים, שכן האנה רייטש התחילה את הקריירה שלה בהשראת עקרונות אידיאולוגיים לאומניים, הפכה לטייסת דאונים שיאנית ידועה, כפועל יוצא מכך הפכה לטייסת ניסוי וגויסה ללופטוואפה, ובזכות הצטיינותה הפכה לאחת הדמויות המשפיעות ביותר ברייך השלישי.