25.8.2010

סבינה שפילריין

סבינה שפילריין, ילידת 1884, נפטרה ב-12 לאוגוסט 1942 [שניהם ברוסטוב ברוסיה], היתה אחת הפסיכואנליטיות הראשונות.
היא למדה אצל קרל גוסטב יונג, שעימו היו לה קשרים רומנטיים.

סבינה נולדה למשפחה של רופאים יהודיים מרוסטוב.
אימה היתה רופאת שיניים וגם אביה היה רופא.
אחד מאחיה, יצחק שפילריין, היה פסיכולוג סובייטי, חלוץ בתחום הרפואה התעסוקתית.
סבינה היתה נשואה לפאבל שפטל, רופא רוסי ממוצא יהודי.
היו להם שתי בנות: רנטה, שנולדה ב-1912, ואווה, שנולדה ב-1924.

לפני שהתחילה בלימודי הרפואה בציריך, אושפזה שפילריין באוגוסט 1904 בבית חולים לחולי נפש סמוך לציריך, שבו עבד באותה תקופה קרל גוסטב יונג, ושהתה שם עד ליוני 1905.

המחלה הנפשית ממנה סבלה היתה כדלקמן: היא לא הייתה מסוגלת לשבת לאכול ארוחה משפחתית מבלי שיתקפו אותה מחשבות על עשיית צרכים. כשנזפו בה, הייתה מגיבה בהיסטריה של התקפי לעג, גועל נפש, ודחפים מיניים מעוותים.

במהלך אישפוזה היא יצרה קשר ריגשי עמוק עם יונג, שמאוחר יותר הפך ליועץ הדוקטורט שלה.
ההיסטוריון והפסיכואנליסט פטר לאונברג טוען כי כי היו אלה קשרים מיניים, תוך הפרת האתיקה הרפואית, וכי ''הדבר פגע במעמדו בבית החולים והוביל לקרע בינו לבין בלאולר ולעזיבתו את אוניברסיטת ציריך''.

שפילריין סיימה את לימודיה ב-1911, עם דוקטורט אודות מקרה סכיזופרניה, ונבחרה מאוחר יותר כחברה באגודה הוינאית לפסיכואנליזה.
היא המשיכה עם יונג עד 1912 ולאחר מכן פגשה את זיגמונד פרויד בוינה.

ב-1923 חזרה שפילריין לברית המועצות יחד עם ורה שמידט והקימה גן-ילדים במוסקבה, שכונה 'גן הילדים הלבן' על ידי הילדים [כל הקירות והרהיטים היו צבועים בלבן].
המוסד הוקם כדי לחנך ילדים כבני אדם חופשיים מגיל צעיר ככל האפשר.
'גן הילדים הלבן' נסגר שלוש שנים מאוחר יותר על ידי השלטונות אשר טענו, בהאשמת שווא, כי הילדים לומדים בו סטיות מיניות [למעשה, סטאלין שלח ל'גן הילדים הלבן' את בנו ואסילי, תחת שם בדוי].

בעלה של סבינה, פאבל, חוסל בימי הטרור הגדול של סטאלין, וכך גם אחיה יצחק.
סבינה ושתי בנותיה נרצחו כנראה על ידי אחת מיחידות המוות של האס-אס, איינזאצגרופן די, ב-1942 בזמייבסקייה באלקה.

למרות ששפילריין אינה זוכה לרוב ליותר מאשר הערת שוליים בהיסטוריה של התפתחות הפסיכואנליזה, הרעיונות שלה אודות הדחף המיני כמכיל בתוכו בד בבד את דחף ההרס ואת דחף ההישתנות, שהוצגו בפני האגודה ב-1912, הקדימו למעשה את התיאוריות של פרויד אודות 'משאלת המוות' ושל יונג אודות ה'טרנספורמציה' [בטלהיים 1983]. אם אכן כך הדבר, היא מקור ההשראה לרעיונות החשובים ביותר שלהם.

מכתביה של שפילריין, יומניה, והמסמכים הרפואיים שלה יצאו לאור, וכך גם התכתבויותיה עם יונג ופרויד.

סרט דוקומנטרי 'שמי הוא סבינה שפילריין', נוצר בשנת 2002 על ידי יוצרת הסרטים השבדית ממוצא הונגרי אליזבט מרטון.
סרט עלילתי אודותיה, 'שומרת הנשמה', שבוים על ידי רוברטו פאנזה, עם אמיליה פוקס בתפקיד שפילריין ואיאן גלאן בתפקיד יונג, יצא לאקרנים ב-2002.
דמותה של שפילריין מככבת באופן קבוע בשני מחזות בריטיים עכשוויים: 'סבינה' [1998], פרי עטו של סנוו ווילסון, ו'ריפוי בדיבור' [2003] פרי עטו של כריסטופר האמפטון.
לשני המחזות קדמה ההפקה באוף ברודווי של 'סבינה' [1996], פרי עטו של וילי הולצמן.
האמפטון עיבד את מחזהו לסרט עלילתי בשם 'שיטה מסוכנת' [2010], שהופק עלידי ג'רמי תומאס ובויים על ידי דיוויד קרוננברג.


לקריאה נוספת: A Most Dangerous Method

14.8.2010

מערכת העיכול ובריאות הנפש - 7 - הסרט 'מה עובר על גילברט'

מה עובר על גילברט (באנגלית: What's Eating Gilbert Grape) הוא סרט אמריקני, משנת 1993, בבימויו של לאסה האלסטרום.
בסרט משחקים ג'וני דפ, ג'ולייט לואיס, ולאונרדו דיקפריו בן ה-18, בתפקידו הראשון כשחקן בסרט.
על משחקו בסרט זה היה דיקפריו מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר.


עלילת הסרט

גילברט גרייפ (ג'וני דפ) הוא צעיר בעיירה נידחת, בן לבוני (Darlene Cates) כבדת המשקל המרותקת למיטה, שלא יצאה מהבית מאז מות בעלה, שבע שנים קודם לכן.
האם אוכלת כל היום, מדברת כמעט אך ורק על אוכל וצופה כל היום בערוץ הבישול. היא גם מחלקת לילדיה כל היום פקודות שרובן הן הוראות בישול.

אחיו של גילברט, ארני (לאונרדו דיקפריו), המתקרב לגיל 18, לוקה בפיגור שכלי, שובב ומלא שמחת חיים, אך חסר כל בגרות ושיקול דעת. הוא אינו יכול להישאר ולו לזמן קצר בלא השגחה צמודה כי שיקול הדעת הלקוי שלו מסכן את עצמו ואת הסדר הציבורי.
בבית נמצאות גם אחות מבוגרת המתוסכלת באופן תמידי ואחות צעירה, בת 15, שעובדת לפרנסתה ואינה שמחה לחלוק באחריות.
גילברט נושא על כתפיו את עיקר פרנסת המשפחה, אחזקת הבית המתפורר ואת עיקר הטיפול באחיו ובאמו.

יום אחד מגיעה לעיירה קבוצת מטיילים ובהם בקי (ג'ולייט לואיס), נערה יפהפייה בת גילו. לפתע עולמו משתנה והוא מוצא עצמו מאוהב.
גילברט חושש שהנערה שבה התאהב תדחה אותו, בגלל מצבם של אמו ואחיו. אולם, הוא אינו בורח מאחריותו.
הסרט עוקב אחר התאהבותו של גילברט, במקביל לצורך בטיפול באמו, ובבושה הנלווית להבאת חברים לביתו; ובמקביל לצורך בהצבת גבולות לאחיו, הנוטה להרוס ולחבל בדברים, בתמימות נוגעת ללב, מתוך אי הבנת סיטואציות החיים השונות.
גילברט חושש להיקשר לבקי למרות שהיא נקשרת אל ארני ומתחננת לפגוש את אמו.

האם מתרגשת מאוד לקראת יום הולדתו ה-18 של ארני, המגיע לגיל זה למרות שהרופאים ניבאו לו מוות לפני גיל 10.
המשפחה מארגנת מסיבה גדולה שנערכת חרף מעשי הקונדס ההרסניים של ארני ולמרות שיום לפני המסיבה גילברט מאבד את עשתונותיו, מכה את ארני ובורח אל בקי בלא להשאיר הודעה.
גילברט ובקי מגיעים אל המסיבה ומסתבר להם שהאם מתביישת לצאת מהבית ולפגוש את האורחים בשל משקלה החריג ביותר. גילברט כופה על אמו לפגוש את בקי.

האם מתוודה בפני גילברט שהיא תופסת עד כמה נכותה מקשה על חיי ילדיה ושהיא לא האמינה שגילברט יחזור אחרי שנעלם ללילה אחד. היא מגלה לגילברט שאביו לא בהכרח מת ושייתכן שהוא פשוט נטש אותם, עוד לפני שהיא התחילה להשמין.
האם מחליטה לקחת אחריות על חייה, מטפסת במדרגות אל חדר השינה וקוראת אליה את ארני שהגיע לגיל בגרות. אולם, ארני מגלה על המיטה את גופתה המתה של אמו.

הוצאת הגוויה מהבית המתפורר דורשת מנוף והמשפחה אינה יכולה לממן את השימוש בו.
מעבר לזה הם חוששים לכבוד המתה ולא רוצים שקהל הסקרנים ילעג למשקלה.
הם מחליטים לשרוף את הבית עם הגוויה.

שנה מאוחר יותר האחיות הן נשות קריירה וגילברט וארני מצטרפים למסע קראוונים עם בקי.


9.8.2010

מערכת העיכול ובריאות הנפש - 6 - צרבת

צרבת היא אחת מבעיות העיכול הנפוצות ביותר באוכלוסייה המערבית.

מהי צרבת? "צרבת" הוא ביטוי בו משתמשים בציבור הרחב לתאר מגוון של תלונות. תופעת צרבת שכיחה בקרב נשים וגברים כאחד ובכל שכבות הגיל. מסקר שנערך בישראל עולה, כי כ-30% מהציבור הבוגר בארץ סובלים מצרבת בדרגות שונות. רובם חווים צרבת בתדירות של פעם בשבוע עד פעם בחודש. כ-13% מהם סובלים מצרבת בתדירות של פעם בשבוע או יותר.

הצרבת נוצרת כאשר חומצה הנמצאת בקיבה עולה אל הוושט, וגורמת לתחושה של "שריפה" או כאב במרכז החזה או בבסיס הצוואר, העשוי להיות מוקרן לכל הצוואר או לגב. תלונות נדירות יותר יכולות להיות עליה של מזון בחזרה אל הפה, קושי בבליעה, שיעול כרוני או צפצופים בנשימה.

חומצה זו גורמת לגירוי או אף לכוויה ודלקת בוושט וכך נגרמת צרבת. כאשר מצב זה מתמשך עשוי להיגרם נזק בלתי הפיך לוושט.


ישנם מספר גורמים לצרבת ובניהם בין השאר:

• סוגים מסיימים של מזון, כגון מזונות עתירי שומן, מזונות פיקנטיים, שוקולד, קפאין, בצל, רוטב עגבניות, משקאות תוססים, נענע ומנטה
• משקאות אלכוהוליים
• ארוחות דשנות
• שכיבה פרקדן מיד עם סיום הארוחה
• נטילת תרופות מסוימות, כגון תרופות הרגעה, תרופות נגד דיכאון ותרופות חוסמות סידן לטיפול בלחץ דם גבוה עישון סיגריות

מצבים אשר יכולים לגרום להפרעות בעיכול עלולים להגדיל את רמת הסיכון ללקות בצרבת. מצבים אלה כוללים בין השאר:

עודף משקל. משקל עודף גורם להפעלת לחץ נוסף על הקיבה והסרעפת – שהיא השריר הגדול אשר מפריד בין חלל החזה לחלל הבטן שלך – ולגרום לפתיחתו של השסתום בתחתית צינור הוושט שלך ולאפשר למיצי הקיבה לעלות בחזרה אל תוך הוושט. אכילה של ארוחות דשנות או ארוחות העתירות בשומנים יכולות לגרום לתופעה דומה.

בקע סרעפתי. נוצר כתוצאה מהזדקרות של חלק הקיבה שלך אל תוך חלל החזה, אשר גורמת להחלשה של שריר הסוגר הממוקם בתחתית הוושט.
כאשר בולעים מזון הוא עובר מן הפה אל הקיבה דרך צינור שרירי הנקרא ושט. בקצהו התחתון של הוושט, העובר במעבר בין החזה לבטן דרך פתח קטן בסרעפת, ישנו שריר טבעתי המתפקד כשסתום חד-כיווני ומאפשר למזון לעבור מהוושט אל הקיבה.
במצב תקין, השסתום נסגר מייד לאחר שהמזון עובר לקיבה כדי למנוע עליה של חומצה מהקיבה לוושט. כאשר יש צרבת ישנו תפקוד לקוי של השסתום, המאפשר מעבר חומצה מהקיבה לוושט. ברבים מן הסובלים מן המחלה ישנה החלשות הדרגתית של השסתום, מסיבה לא ברורה.

הריון. מצב של הריון מפעיל לחץ נוסף על הקיבה וגורם לייצור מוגבר של הורמון הפרוגסטרון. הורמון זה גורם להרפיית מרבית השרירים שלך, כולל הרפיית השריר של הסוגר הממוקם בתחתית הוושט שלך.

אסטמה. הרופאים אינם בטוחים לגבי הקשר המפורש הקיים בין אסטמה לתחושת צרבת. ייתכן ושיעול המלווה את אסטמה בנוסף לקשיי הנשימה גורמים לשינוי מאזן הלחצים בחזה ובחלל הבטן, והם אלה אשר מעוררים את החזרה של מיצי הקיבה אל תוך הוושט.

ייתכן שחלק מן התרופות לטיפול באסטמה אשר תפקידן להרחיב את דרכי הנשימה גורמות בנוסף לשחרור הסוגר הממוקם בתחתית הוושט ומאפשרים כך את תופעת הרפלוקס. ייתכן גם שתופעת הרפלוקס של מיצי הקיבה יכולה אף להחריף את תסמיני הקצרת. לדוגמא, ייתכן ואתה שואף כמויות קטנות של מיצי קיבה תוך כדי השאיפה של האוויר, ועל ידי כך גורם לנזק בדרכי הנשימה שלך.

סוכרת. אחד מן הסיבוכים הרבים המלווים מחלת סוכרת היא gastroparesis, הפרעה אשר בה לקיבה שלך נדרש עודף זמן להתרוקן. במידה ותכולת הקיבה נותרת בה זמן ארוך מדי, היא זו יכולה לשוב ולעלות חזרה אל תוך הוושט ולגרום להופעת צרבת.

חסם ביציאה מן הקיבה. זהי חסימה חלקית אשר נוצרת בעקבות צלקת, כיב קיבה או גידול באזור שסתום המעבר בין הקיבה לתריסריון, שסתום זה שולט על מעבר המזון מן הקיבה אל תוך המעי הדק שלך. חסימה באזור זה עלולה לפגוע בפעילותו התקינה של השסתום ולהפריע במעבר המזון במהירות הדרושה, לגרום למיצי הקיבה להצטבר בקיבה ולזרום חזרה במעלה הוושט.

בעיה זו גורמת לרוב ליותר מאשר רק צרבת, אלא היא עלולה לגרום גם לכאבי בטן, קשיים באכילה, אבדן משקל, בחילות והקאות. במידה ואתה מבחין באחד מן התסמינים הללו, גש להתייעץ עם הרופא המטפל בך.

עיכוב בהתרוקנות הקיבה. בנוסף לסוכרת או לכיב קיבה, הפרעות בתפקוד השרירים או הפרעות תפקוד עצביות, יכולות גם הן לגרום לעיכוב בהתרוקנות הקיבה שלך, ולגרום עקב כך למיצי הקיבה לחזור אל תוך הוושט שלך. בנוסף תורמות למצב זה גם מיני תרופות נרקוטיות כמו תרופות לטיפול בדיכאון או אנטי היסטמינים.

הפרעות ברקמות החיבור. מחלות כגון טרשת רקמות החיבור (scleroderma) אשר גורמות לרקמות השריר להתעבות ולהתנפח יכולה לגרום גם לשרירי מערכת העיכול להתכווץ מבלי להרפות, כפי שצריך, ולהביא בעקבות זאת לתופעת החזרה של מיצי הקיבה אל עבר הוושט.

לחץ הוא גורם משמעותי להתגברות צרבות. בדומה לבעיות אחרות עלולה גם צרבת להיגרם על ידי חששות ומצוקה. עצבנות עלולה לגרום לעליה בכמות האדרנלין, שתביא לפעולת עיכול לקויה ועודף חומצת קיבה.


הטיפול האפשרי בצרבת הוא בהתאם לחומרת המחלה:

1. שינוי בהרגלי החיים. במקרים רבים, שינויים בדיאטה, הפסקת עישון או שתית משקאות אלכוהוליים ונטילת תרופות פשוטות להפחתת חומציות הקיבה עשויים לשפר באופן ניכר את התלונות.

2. ירידה במשקל.

3. הימנעות מאכילה מספר שעות לפני השינה.

4. תזונה נכונה וקשובה. גופו של כל אדם יכול להגיב בצורה שונה למאכלים דומים. חלקנו יגלו שיש להם רגישות למאפים, חלקנו לבשרים וחלקנו לפירות בעלי רמת חומציות גבוהה.

תזונה מאוזנת הקשובה לצרכי הגוף יכולה למפות במהירות את המזונות האחראים להופעת צרבת ולהפחית את שכיחות הופעתה ועוצמתה מבלי שנזדקק כלל לתרופות מדף כאלו ואחרות על מנת להיפטר ממנה.

5. תכשירים המקלים סימפטומטית על הצרבת. כגון: טאמס, רני, אלומג, מאלוקס וסילאין ג'ל, תכשירים ש ניתן להשיג בבתי המרקחת.

6. טיפול תרופתי. כאשר אין תגובה לשינוי בהרגלי החיים, ישנו לעתים צורך בטיפול תרופתי. התרופות מכוונות לנטרול חומציות הקיבה ולהביא להחלמת הדלקת בוושט. טיפול זה ניתן על ידי רופא, בדרך כלל גסטרואנטרולוג. הקטנת החומציות אינה מפסיקה את הרפלוקס אלא גורמת לו להיות פחות חומצי ובכך מקילה על התלונות.

מתי כדאי לפנות לרופא? יש להיוועץ ברופא כאשר הצרבת נמשכת יותר משבועיים וכשהכאב אינו מוקל ע"י תרופות או סותרי חומצה ללא מרשם. כך גם במקרים שהצרבת חוזרת מספר פעמים בשבוע, מלווה בקשיים בבליעה, או אם מופיעה צואה שחורה כזפת, המעידה על דימום מהוושט או הקיבה.

במקרים של צרבת ממושכת או חשד לסיבוכים מבצעים גסטרוסקופיה לאיבחון.

7. ניתוח לפרוסקופי. מטופלים שאינם מגיבים לטיפול התרופתי, או זקוקים לטיפול קבוע ואינם מעונינים בו, מופנים בהרבה מקרים לניתוח. גם מטופלים הסובלים מתלונות הקשורות לדרכי הנשימה או הלוע, או סובלים מעלית מזון אל הפה לאחר ארוחות מתאימים לטיפול ניתוחי.

הניתוח יעיל מאוד, ומכיוון שבשנים האחרונות הוא מבוצע על ידי לפרוסקופיה, החתכים בבטן הם זעירים וזמן ההחלמה קצר ביותר.

אם צרבת גורמת לך סבל רב, לעתים מגיע מצב בו הפתרון שיומלץ לך הוא ניתוח לפרוסקופי לטיפול בהחזר קיבתי-ושטי.

כיצד לקרוסקופיה מסייעת לרפלוקס? ניתוח לפרוסקופי למניעת רפלוקס יוצר שסתום חדש בין הוושט לקיבה על ידי תפירת חלקה העליון של הקיבה ויצירת "צווארון" קיבה סביב הוושט. אם יש גם בקע סרעפתי הוא מתוקן בעזרת תפרים.

המנתח מבצע מספר חתכים קטנים (פחות מסנטימטר) בדופן הבטן ומחדיר לפרוסקופ המחובר למקור אור ומצלמת וידאו זעירה לבטן. דרך הפתחים האחרים מוחדרים מכשירי ניתוח והניתוח מבוצע כאשר הצוות מתבונן במסך וידאו גדול.

מחקרים הראו שברוב המכריע של המנותחים התלונות נעלמות לחלוטין או משתפרות מאוד. היתרונות של ניתוח לפרוסקופי כוללים: כאב מופחת לאחר הניתוח, שהות קצרה בבית החולים, חזרה מהירה לעבודה ופעילות גופנית וצלקות קטנות או בלתי נראות.

מקורות:

8.8.2010

מערכת העיכול ובריאות הנפש - 5 - מירפאות להפרעות אכילה בגיל הרך

הורים רבים נאלצים להתמודד בשנים הראשונות לחיי הילד עם תופעות של סרבנות אכילה.
אצל חלקם ההתמודדות מתחילה בשלב מוקדם מאוד, ממש אחרי הלידה, ואצל אחרים בגיל שנה - שלוש, כשהקטנים מתחילים את מלחמת העצמאות שלהם.


טווח התזונה הנורמלי לפעוט זהה לזה של אדם מבוגר:
החל מגיל שנה יש לחשוף את התינוק למגוון גדול ככל האפשר של מזונות חדשים, מרקמים וטעמים, כיוון שבשלב זה הוא כבר יכול לאכול מתפריט המשפחה. הארוחות צריכות להכיל חלבון, פחמימה וירק. אם אחד המרכיבים חסר, הרי שהארוחה אינה מאוזנת.

מבחר המזונות בכל קבוצת מזון הוא רב, כך שכל הורה יוכל למצוא את אותם מאכלים שיקסמו לילדו:
פחמימות - פסטה, אורז, דגנים, פתיתים, תפוחי אדמה ועוד.
חלבונים - בשר עוף, הודו, בקר, דגים, ביצים, קטניות, מוצרי חלב.
פירות וירקות - חשוב להקפיד שהילד יאכל בכל יום חמש מנות של פירות וירקות בצבעים שונים - טריים או מבושלים.


הפרעות אכילה בגיל הרך הן בעיות שכיחות ומורכבות הנובעות מקשיים פסיכולוגיים של הפעוט שנובעים בעיקר מהקשר בינו לבין הוריו, מחלות נוירולוגיות, בעיות במערכת העיכול, וליקויים במנגנון הבליעה.

ישנן מספר הפרעות אכילה, ולפי המחקרים 25% מכלל הילדים בגיל הרך סובלים מאחת מהן, ועד 80% מהילדים עם איחור התפתחותי.

בין הפרעות האכילה הידועות ניתן למצוא התנהגויות דוגמת:
* ירידה במשקל ו/או חיתוך עקומות משקל
* סירוב חלקי או מלא של הילד לאכול
* התנהגויות אכילה לא רגילות כגון: ישנוניות, בכי, פליטות מרובות, אגירת מזון, הסטת הראש, השתנקויות
* הנקה מאוחרת
* קושי במעבר לאוכל מוצק
* אכילת מגוון מצומצם של מזון
* הזנה בזמן שינה
* טקסים והרגלי אכילה ייחודיים
* אכילה מרובה עם או בלי משקל עודף


במחקרים שונים נמצא קשר ישיר בין הפרעות אכילה בגיל הרך לבין ירידה במשקל, תת תזונה, לטרגיה, ירידה בתפקוד אינטלקטואלי והתפתחותי ואף קשר להפרעות אכילה בגיל ההתבגרות.

בשנים האחרונות גדל הצורך במציאת מענה הולם להפרעות אכילה בגיל הרך, מתוך ידיעה כי אבחון וטיפול מוקדם יביאו לירידה בתחלואה עתידית.

לפיכך, מומלץ כי האבחון והטיפול של הפרעות האכילה בגיל הרך ייעשו במסגרת מרפאה רב מקצועית, היכולה לתת מענה ממוקד ומהיר לבעיה.

המרפאה מיועדת לילדים מלידה ועד גיל 6, אשר להם הפרעת אכילה אחת או יותר.

צוות המרפאה להפרעות אכילה בילדים הוא צוות רב-תחומי של מומחים לגיל הרך: רופאת ילדים, רופא גסטרו, פסיכיאטר, פסיכולוג, מרפאה בעיסוק, תזונאית, קלינאית תקשורת, עובד סוציאלי ואחות.

במסגרת המרפאה, עוברים הילדים אבחון רב-מקצועי ע"י אנשי צוות המרפאה השונים, במהלך יום פגישות אחד.
האבחון נעשה על-ידי מפגש עם הילדים וההורים ותצפית על התנהלות ארוחה משפחתית.
בהמשך מוזמנים ההורים לקבלת המלצות ותוכנית טיפול המותאמת להפרעה ממנה סובל הילד.


חשוב לציין כי לעיתים האינטראקציה שבין המטפל והפעוט בזמן האכילה היא בעייתית - הפעוט עלול לסבול מהפרעות אכילה שלא תמיד מאובחנות כראוי.

חוסר יכולת לאבחן נכון את כל הבעיות השונות מביא לכישלון בטיפול ומציאת פתרונות לא אופטימאליים לבעיה המקורית.

הדבר מאלץ משפחות רבות להתמודד איתן בכוחות עצמן.

4.8.2010

מערכת העיכול ובריאות הנפש - 4 - בעיות הגאזים של היטלר

בעיית הגאזים במעיים של אדולף היטלר ימ''ש היא כנראה בעיית העיכול והנפש המפורסמת ביותר בהיסטוריה.
ההיסטוריונים אחידים בקביעתם כל היטלר היה קורבן של נפיחות מעיים בלתי נשלטות, כאבי בטן עזים, עצירויות ושלשולים.
הסיבות לכך היו כנראה רבות ומורכבות, כמו שניתן ללמוד מהמאמר אודות תיסמונת המעי הרגיש.


מחלה שנייה ודומיננטית יותר של היטלר היתה העגבת, שגורמת להתרחבות עורק הלב העליון ומחלישה את פעולת השסתום המונע חזרת הדם ללב.
הבעיות בתפקודי שסתומי הלב והמעיים עיצבו בו כנראה את דפוס האישיות חסרת המעצורים.


נושא בעיות המעיים של היטלר לא זכה עדיין לניתוח היסטורי רציני, והגישה אליו בכללה היא הומוריסטית, באמצעות שפע של בדיחות.

זאת למרות שגרמניה הנאצית התנהלה על פי 'עיקרון הפיהרר', על פיו צייתה האומה כולה בעיוורון לכל פקודה שלו.

המומחים קובעים כי טעויותיה של גרמניה הנאצית בשלבי המלחמה האחרונים נבעו מטעויות של היטלר, שהיו כתוצאה מהתמכרותו לסמי מרץ, שבלעדיהם נראה והתנהג כמו אדם מובס.

ניתן לפיכך להסיק כי בעיות העיכול שלו קבעו מהלכים מדיניים הרי גורל.

מן הראוי הוא לבחון ולתאר את בעיית הגאזים במעיים של היטלר כקשורות בתופעות גאזיות דומיננטיות אחרות שחווה במהלך חייו:

א. התעוורותו הזמנית מגאז עצבים במהלך מלחמת העולם הראשונה. היטלר התעוור כחודש לפני סיום המלחמה בנובמבר 1918 במהלך התקפת גאזים באיפרס.
במהלך החלמתו בבית החולים גרמניה נכנעה.
הלם הכניעה זירז כנראה את ההחלמה.
ייתכן ובדרך זאת הונצחה בנפשו סתירה שנקבעה כתסביך נפילה.

ב. גרמניה שלטה בתעופה העולמית הבין-יבשתית טרם מלחמת העולם השנייה באמצעות ספינות אוויר ענקיות שמולאו בגאז.
בשנת 1937 כלתה באש בניו-יורק בתוך דקות ספורות ספינת האוויר הענקית ה'הינדנבורג'.
היה זה מחמת גאז המימן הדליק שבתוכה.
היתה זאת נקודת תפנית מכרעת בעימות שהוביל לפרוץ מלחמת העולם השנייה.
אסון ה'הינדנבורג' היה נקודת מפנה גם בהתפתחות התעופה, וסימן את עליונות הטיסה במטוסים.
הגאז - שהוא יסוד האוויר בשיאו, יצר סתירה שמתאימה לטיבעו החמקמק כמו שהוא נתפש בתודעה האנושית.

ג. ייתכן והמעבר מה'הינדנבורג', האי הצף המשייט במרומים, לאופל תאי הגאזים במתקני ההשמדה, בהם נרצחו מיליונים רבים של אנשים, רובם יהודים, נעשה דרך בעיות הגאזים האישיות של היטלר.
'הפיתרון הסופי' הוא העתקה פסיכולוגית של תסביך אישי, שחילחל והתפשט לאומה שלמה.
לנאצים לא היה כל צורך בפיתרון הסופי. הוא הזיק להם יותר מאשר הועיל.
אך ייתכן והיה בהם דחף עז להתמיד בו מתוך תחושת קלות היתר שהגאז משרה.
יש דימיון מילולי רב בין המילים GAS ו-JEWS.


ניתן לתאר את כל ארועי תקופת השילטון הנאצי דרך תיקו הרפואי של היטלר.

במסגרת זאת יתפוש נושא הגאזים על כל היבטיו מקום מרכזי.

צריך לקום ההיסטוריון בעל הרקע הרפואי שיכתוב את הספר בנדון.

יהיה זה ספר תמציתי וקולע.

מערכת העיכול ובריאות הנפש - 2 - תסמונת המעי הרגיש

תסמונת המעי הרגיש
מאת: דוקטור רועי דקל

תסמונת המעי הרגיש היא מחלה שהמערכת הרפואית נחשפת רק לקצה הקרחון שלה. מקורה ככל הנראה בשילוב של תורשה, גורמים אישיים-פסיכולוגיים וסביבתיים.
התבטאות ההפרעות התפקודיות היא מגוונת ומקיפה למעשה את כל מערכת העיכול, החל מהפרעות בליעה וכלה בהפרעות יציאה, ולא ניתן להפריז בחשיבותן ובמרכזיותן הנובעות הן משכיחותן הגבוהה והן מהמחיר האנושי והכלכלי הכרוך בהן.
תסמונת המעי הרגיש (תמ"ר) היא ההפרעה התפקודית השכיחה ביותר במערכת העיכול. התסמונת נפוצה בעולם כולו ושכיחותה באוכלוסיה הכללית מוערכת בכעשרה אחוזים עד 15 אחוז. בעבודות שפורסמו לאחרונה בישראל נמצא שהשכיחות בישראל דומה לזו שתוארה בעולם המערבי ועומדת על כ-11 אחוז.
הפרעות אלו מהוות בין כרבע לשליש מהפניות למרפאה גסטרואנטרולוגית וכעשירית מהפניות למרפאה ראשונית.
המחלה יכולה לפגוע בגברים ובנשים בכל גיל אך שכיחה יותר בנשים ובצעירים. ככלל, רוב הסובלים מתמ"ר לא יפנו כלל לקבלת עזרה רפואית, כשליש בלבד יפנו לרופא המשפחה ומהם כחמישית (כשישה אחוזים מסך החולים) יופנו לגסטרואנטרולוג, כך שהמערכת הרפואית נחשפת רק לקצה הקרחון של הבעיה.

כיוון שתמ"ר היא מחלה כרונית אך אינה מסכנת חיים, נכון ומקובל להעריך את השפעתה על הסובלים ממנה כרמת הפגיעה באיכות חייהם ולא במדדי תחלואה או תמותה כמקובל במחלות אחרות. הסובלים מתמ"ר מדווחים על פגיעה ניכרת באיכות חייהם כמעט בכל מדד שבו משתמשים ובכל תחום שנבדק: דימוי עצמי ודימוי הגוף, הפרעות שינה, תפקוד מיני, ריכוז, הרגלי אכילה, הרגלי בילוי, תפקוד חברתי ותפקוד בעבודה. לא נדיר לפגוש חולי תמ"ר אשר חייהם למעשה משועבדים למחלתם.

חולים אלה נמנעים מקשר בין-אישי מפחד של השפעות פעילות המעיים הבלתי צפויה שלהם, ממעטים לצאת לבלות או למסעדות פן יתקוף אותם כאב או יזדקקו לשירותים שלא יהיו זמינים, הם נמנעים מטיולים ומיציאה למקומות חדשים וכמובן מגבילים את עצמם קשות בסוגי המזון. אופייה הבלתי צפוי של ההפרעה, בשילוב עם העובדה שפעמים רבות לא מוצע לסובלים ממנה כל טיפול אפקטיבי, גוררים אחריה תסכול רב. לאורך השנים חולים אלה פונים שוב ושוב לעזרה רפואית, דבר הגורר אחריו, מן הסתם, ריבוי בירורים ובדיקות שאינן מביאות לכל תוצאה. כפועל יוצא מכך המערכת הרפואית נתפשת כבלתי אפקטיבית ומצבם של החולים כמייאש ונטול תקווה.

חשיבותה העצומה של תמ"ר נובעת לא רק מהסבל האנושי הכרוך בה אלא גם מהעלות הכלכלית הגבוהה לחברה בכלל ולמערכת הרפואית בפרט. בארה"ב הוערכו ההוצאות הישירות הקשורות למעי רגיש (פניות למרפאה, בדיקות מעבדה והדמיה) בכ-1.6 מיליארד דולר בשנה. אם מחשיבים גם עלויות עקיפות כגון אובדן ימי עבודה (חולה תמ"ר מפסיד בממוצע 13.4 ימי עבודה בשנה ומדווח על ירידה בפרודוקטיביות בכשליש מסך שעות העבודה) מגיעים לסכומים עצומים שנעים בין שמונה מיליארד ל-20 מיליארד דולר בשנה.

רוב החולים בתמ"ר נושאים את סבלם בדממה בין כיוון שהתרגלו למצבם ורואים את התלונות כחלק בלתי נפרד משגרת חייהם ובין כיוון שהמסר שקיבלו מסביבתם ומן המערכת הרפואית הוא "שבין כה וכה אין מה לעשות". בניגוד לאינטואיציה, אין עדות לכך שההסתמנות הקלינית באלה הפונים לקבלת עזרה רפואית היא קשה יותר.

למעשה, עבודות שבדקו שאלה זו מצאו שההבדל בחומרה (לדוגמה, מספר יציאות) בין אלה הפונים לעזרה רפואית לבין אלה שנמנעו מכך הוא קטן. אי לכך ניתן לומר שחומרת המחלה דומה בין שתי הקבוצות, אך לעומת זאת תחושת החולי או התנהגות החולי (Illness behavior) שונה. התנהגות החולי מורכבת מדברים שאותם למד וחווה המטופל בילדותו, מאישיותו הבסיסית וממצבו הנפשי בעת הפנייה לטיפול, כמו גם ממוסכמות חברתיות.

ככלל, נשים נוטות לפנות לעזרה רפואית פי שלושה יותר מגברים אך דבר זה נכון לחברה המערבית בלבד וממצא הפוך מזה קיים במזרח הרחוק. אין זה מפתיע גם ששכיחות הפרעות נפשיות, כגון חרדה ודיכאון, גבוהה הרבה יותר בין אלה הפונים לקבלת עזרה רפואית מאשר אצל אלה הבוחרים לא לעשות זאת. אצל רבים מהפונים לטיפול ניתן למצוא אירועי חיים הקשורים במתח נפשי אשר נמצאים ברקע הפנייה הנוכחית. אירועים אלה יכולים להיות חיוביים, לדוגמה קידום בעבודה הכרוך בעוד אחריות ולחץ, או שליליים כגון פיטורים או בעיות בזוגיות.


פתופיזיולוגיה

הפתופיזיולוגיה של תמ"ר אינה ידועה ואין כיום תיאוריה בודדת שיכולה להסביר את מגוון ההתבטאויות הקליניות בתסמונת. הגישה המקובלת כיום היא להביט על תמ"ר כתסמונת מורכבת ומרובת גורמים שבה קיימים יחסי גומלין הדוקים בין הפרעות ברגישות ותנועתיות המעי לבין גורמים פסיכולוגיים. אותה אינטראקציה בין הגורמים הפיזיולוגיים לגורמים הפסיכולוגיים מכונה ציר מוח-מעי (Brain-gut axis) והחולים בתמ"ר ככל הנראה סובלים מהפרעה בציר זה.

אותו ציר (המסלולים העצביים הדו סטריים בין המוח והמעי) אחראי לכך שתפקוד המעי בחולי תמ"ר הוא חריג ובלתי צפוי ושמספר רב בהרבה של אירועים פיזיולוגיים תקינים במעי (לדוגמה, פריסטלטיקה, תגובה המעי למזון, נוכחות גזים ומתיחת דפנות המעי וכדומה) מגיע למוח, ולאחר העיבוד הקורטיקלי מפורש בתודעתנו ככאב. במילים אחרות ניתן גם לומר שסף הרגישות לכאב ולהופעת תסמינים ממערכת העיכול הוא נמוך בהרבה בחולי תמ"ר מאשר באנשים בריאים ושרמתו של סף זה מתווכת ומושפעת מהעיבוד המרכזי של גירויים המגיעים ממערכת העיכול.


בשורת הבאות נסקור מספר מההשערות המובילות לגבי הפתופיזיולוגיה של תסמונת המעי הרגיש:

גנטיקה - ככל הנראה קיים מרכיב גנטי בתסמונת המעי הרגיש. במחקרי תאומים נמצא שבתאומים מונוזיגוטים, המתאם בין שני תאומים חולים הוא 17.2 אחוז לעומת 8.4 אחוזים בתאומים דיזוגוטים. לעומת זאת, נמצא באותה עבודה כי נוכחות אב או אם החולים בתסמונת המעי הרגיש מהווה גורם סיכון בלתי תלוי לפיתוח התסמונת אשר משמעותו גדולה יותר מנוכחות תאום חולה. אם כך, לאגרגציה המשפחתית שאנו רואים בתסמונת המעי הרגיש יש לא רק מרכיב גנטי אלא גם מרכיב סביבתי משמעותי מאוד, שבו לדוגמה ילד הרואה את אמו מתלוננת על כאב בטן, ועקב כך זוכה לתשומת לב וטיפול, יטה גם הוא לפתח כאב בטן על מנת להשיג אותן "ההטבות".

עבודה נוספת שפורסמה לאחרונה מצאה גם היא שתסמונת המעי הרגיש שכיחה יותר בתאומים מונוזיגוטים מאשר בתאומים דיזיגוטים. לעומת זאת, כאשר בעיבוד הנתונים הוכנסו גם אלמנטים פסיכולוגיים כגון דיכאון, חרדה, סומטיסציה ונוירוטיות, נעלמה המשמעות הסטטיסטית בין שתי קבוצות התאומים. החוקרים משערים שייתכן שהמרכיב הגנטי במעי רגיש קשור דווקא לנטייה הגנטית להפרעות חרדה ודיכאון והיא העומדת בבסיס הקשר הגנטי בתסמונת.

היסטוריה של ניצול מיני או גופני - עד 40 אחוז מהפונים למרפאות גסטרואנטרולוגיות עקב הפרעות תפקודיות במערכת העיכול ידווחו על ניצול מיני או גופני כילדים או בוגרים. ככל הנראה אנשים אשר סבלו מניצול כזה נוטים יותר לחוות דחק פסיכולוגי כסימפטומים גופניים. עובדה זו אינה זוכה להתייחסות מספקת שלנו כקלינאים, בין עקב חוסר מודעות לבעיה ובין עקב חוסר נוחות שלנו כמטפלים לתחקר את המטופל בנושאים אלה, ובכך רבים מאיתנו חוטאים למטופל ולעצמנו כמטפלים.

זיהום במערכת העיכול - הניסיון הקליני מלמד שחולים רבים מדווחים על הופעת התסמונת לאחר זיהום גסטרואינטסטינלי. מספר עבודות עקבו אחרי חולים בהתפרצויות גדולות של שלשולים זיהומיים על מנת לראות כמה מהם יפתחו תמ"ר בהמשך והאם ניתן לאפיינם. נמצא שאחוז החולים שפיתחו תמ"ר לאחר זיהום במערכת העיכול נע בין שבעה אחוזים ל-30 אחוז ונמצא בקורלציה למין (נשים יותר מגברים), חומרת המחלה, נוכחות הפרעה פסיכיאטרית ברקע וטוקסינים בקטריאליים מסוימים.

אי לכך, ייתכן שגורמים פסיכולוגיים כגון התפתחות של "קשב יתר" ומיקוד עניין ותשומת לב מופרזים למערכת העיכול הם שאחראים להתפתחות התסמונת. לעומת זאת, יש עדויות מסוימות שבחולים אלה ניתן למצוא ברירית המעי עדויות לתהליך דלקתי סמוי כגון ריבוי לימפוציטים ותאים אנטרואנדוקרינים ברירית או רמות מוגברות של מדיאטורים דלקתיים, כך שיש המאמינים שקבוצת חולים זו היא למעשה צורה קלה מאוד של מחלת מעי דלקתית. הפרוגנוזה בחולים אלה טובה וכמחציתם יהיו חופשיים מתלונות לאחר כחמש שנים.

רגישות יתר ויסצרלית - אצל חלק ניכר מהסובלים מתסמונת המעי הרגיש ניתן לזהות רגישות יתר ויסצרלית. הטסט הקלאסי מתבסס על ניפוח בלון ברקטוסיגמא ובו נמצא שחולים בתמ"ר מדווחים על תחושת כאב בנפחים נמוכים יותר של ניפוח בלון מאשר אלה אשר אינם סובלים מהתסמונת. הסיבה ל"סף הרגישות" הנמוך אינה ידועה ויכולה לנבוע מהעצבוב הן ברמה הספינלית והן מהפרעה בעיבוד גירויי הכאב ברמה הקורטיקלית. לפחות עבודה אחת הראתה שרגישות היתר מקורה בנטייה מוגברת לדווח על כאב יותר מאשר רגישות יתר אמיתית של דופן המעי. נטייה זו לדווח על כאב מושפעת בעיקר מהפרופיל הפסיכולוגי של הנבדק.

חוויות ילדות - במספר עבודות מרתקות שהתפרסמו לאחרונה ניסו להעריך את השפעתם של מצבי דחק בילדות על הנטייה לפתח מעי רגיש בבגרות. בניסויים אלה הופרדו גורי חולדות מאמהותיהן לאחר הלידה למשך כשעה וחצי מדי יום, דבר המהווה מצב דחק קשה לגור החולדה. חולדות אלו פיתחו בבגרותן מאפיינים היכולים להתאים לרגישות יתר ויסצרלית. בעבודה זו ובעבודה נוספת ניתן היה למצוא שינויים ביוכימיים כדוגמת רמות מוגברות של C FOS ורצפטורים לסרוטונין במסלולי כאב ויסצרלי הן ברמה הספינלית והן ברמה הקורטיקלית.

עבודות אלו מרמזות שייתכן שחוויות ילדות הן העומדות ביסודה של התסמונת. עבודות דומות באדם אינן קיימות עדיין (וספק אם יופיעו) אך לפחות עבודה אחת הוכיחה שפגות במשקל של פחות מ-1,500 גרם היא גורם סיכון להתפתחות תמ"ר. דבר זה יכול לרמז על תמונה זהה באדם למרות שלפגות גם השפעות פיזיולוגיות רבות מעבר להיותה מצב דחק.

לסיכום: תמ"ר היא הפרעה שכיחה ביותר אשר כרוכה במחיר גבוה הן במובן של סבל האנושי והן במובן כלכלי-חברתי. בניגוד לתפישה הרווחת אצל חלקים לא מבוטלים מהסובלים ממנה ואפילו במערכת הרפואית עצמה, שמדובר ב"בעיה שצריך לחיות איתה", אלה אינם פני הדברים. הפגיעה באיכות החיים היא קשה ויש צורך להתייחס ולטפל בחולים אלה גם אם הדבר כרוך לא פעם בזמן רב, מאמץ ותסכול. למרות ההתקדמות הגדולה והמחקר האינטנסיבי, הפתופיזיולוגיה של ההפרעה עדיין בלתי ידועה ברובה, אם כי ככל הנראה מדובר בשילוב של תורשה, גורמים אישיים-פסיכולוגיים בעבר ובהווה וגורמים סביבתיים.

מערכת העיכול ובריאות הנפש - 3 - נטורופטיה

סכיזופרניה - דוקטור יעקב עזרא

סכיזופרניה (שסעת) הינה מחלת נפש כרונית השייכת לקבוצת המחלות הפסיכוטיות, המאופינת לרוב בהזיות שמיעה, מחשבות שווא פרנואידיות או מוזרות, דיבור וחשיבה לא מאורגנים וקשיים תפקודיים רבים.
המחלה פוגעת ברוב תחומי התפקוד המנטלי והחברתי: במצב הרוח, בתפיסה, בחשיבה, וכן בתפקודים קוגניטיבים.

בילדים הסממנים העיקרים לגילוי המחלה מאופיינים בהיפראקטיביות, ירידה בלימודים, שינויים באישיות, אי השתלבות חברתית, ירידה בלימודים, נטיה להתבודדות, ודברי הבל בלתי הגיוניים ומטורפים.


סיבות וגורמים לסכיזופרניה:

א) תלות גנטית בויטמינים
פרוש הדבר שיש חולים אשר קיבלו בתורשה גן פגום, המנטרל אצלם ודורש כמות מאוד גדולה של ויטמינים מסוימים.
אותו אדם שקיבל את הגן יצטרך לקבל מינונים מאוד גבוהים של אותם אלמנטים תזונתיים. במקרה של מחלת הסכיזופרניה מדובר בויטמינים B3 , B6, C.

ב) הרעלת מתכות וחוסרים במינרלים
הרעלת מתכות, ובעיקר של נחושת כתוצאה מהיחשפות יתר למתכת, או חוסר באבץ ובמנגן שהם 2 המינרלים אשר מווסתים, מאזנים ומפרישים עודף נחושת, היא גורם מרכזי לסכיזופרניה.
הרעלת עופרת עלולה לגרום לבעיות בנוירוטרנסמיטורים ולגרום אף היא לסכיזופרניה. חוסר בגוף בכרומיום, שמנטרל עופרת, משפיע בנדון.

ג) אלרגיות מוחיות.
אלרגיות למזון שיכול להיות מכל מזון שהוא, כמו אצל כל אדם, אך במיוחד לחלבון הגליאצין המצוי בחיטה ובדגנים, הן גורם חשוב לסכיזופרניה. בין 20-25% מהחולים במחלה הם בעלי רגישות לגליאצין.
זיהום אויר ושאיפת גזים כלולים בקטגוריה זאת של אלרגיות, יחד עם שיוכן לקטגורית הרעלת המתכות.
כבר מזמן ידוע איזה חומרים רעילים נפלטים מארובות של מפעלים ותנורים בתעשיה, מתערבבים באוויר עם עשן המכוניות, ויוצרים אוויר מזוהם שמשפיע על כולנו. אוויר מזוהם הוא בעל השפעה חזקה ביותר על המוח ותפקודו אצל אנשים רגישים שסובלים מבעיות במערכת העיכול, והם בעלי סף כאב נמוך.
תוספי המזון המלאכותיים, המצויים בשפע במזון המהיר, יוצרים גירוי לא רק בריריות הקיבה אלא גם במוח, ומשבשים את ניטרול הנחושת, העופרת ושאר החומרים הרעילים בגוף.


טיפול מבחינה קונבנציונלית:
בראשית המאה עשרים ואחת הרפואה הקונבנציונלית עדיין לא מצאה תרופה למחלת הסכיזופרניה. הפסיכיאטרים מודים בכך, והם אומרים שהפרעה נפשית זאת מקורה בפעילות עצבית לא תקינה, וכל מה שביכולתם לעשות זה לתת סמי הרגעה פסיכיאטרים. כלומר הם אומרים שתרופה למחלה ומאין היא באה איננו יודעים, אך לפחות אנו יודעים שאם ניתן תרופות שמרגיעות יצור דופאמין ושאר מרגיעים למיניהם, לפחות החולה יהיה רגוע, ואז הוא גם ישמע פחות קולות ופחות ידבר שטויות.
גם כמויות גדולות מאוד של תרופות אנטי פסיכוטיות אינן עוזרות במקרים רבים, והחולים עדיין שומעים קולות מדומים. התרופות גורמות לתנועות גוף לא גמישות ומעט לא רצוניות, שגורמות לחולה להלך בדומה לרובוט, כאילו והתקשו לו פרקי הידיים והרגליים, וזאת עקב ניטרול מינרל המנגן שאחראי על הסחוס.


טיפול אורטומולקולרי:
לינוס פאולינג, פרופסור לביוכימיה ובעל 2 פרסי נובל לביוכימיה ולשלום ואבי תורת התזונה האורטומולקולרית, כתב בספרו רב המכר 'איך לחיות חיים טובים יותר וארוכים יותר': "עלינו לתת למולקולות שלנו את אבות המזון והתזונה בכמות אופטימלית על מנת לאפשר להם לתפקד בצורה מקסימלית."
אם נותנים למולקולות התאים והרקמות בגופנו תזונה מעולה, אזי משביעים אותם בתזונה מושלמת, מחזקים את מערכת החיסון והתיפקוד הכללי של הגוף למקסימום, ואז למעשה לא אמורות לתקוף אותנו לא מחלות פיזיות ולא מחלות נפשיות.
במחלות הנפש על רקע ביוכימי כגון סכיזופרניה (להבדיל מהפרעות אכילה או הפרעות נפשיות מסויימות אחרות שהן על רקע פסיכולוגי אישי שמוביל לבעיות נפשיות), הרופאים הקונבנציונלים מחפשים כל הזמן תרופות פלא שיעשו ניסים, בשעה שהמוח, עצביו, והנוירוטרנסמיטורים צועקים: לא רוצים תרופות פלא, תנו לנו מה שהבורא תכנן לתת ולזון אותנו מלכתחילה בבריאת העולם!


טיפול בתזונה:
יש לבדוק בראש ובראשונה אלרגיות למזון! לבדוק קודם מוצרי דגן ורגישות לגליאצין, וגם לחלב, ביצים, בוטנים, תוספי מזון ומזונות עתירי נחושת כגוןסוגים מסוימים של אגוזים.
יש להוציא מהתפריט קפה, שוקו, תה, שוקולד, גבינות צהובות וגבינות מעובשות, אשר גורמים לכליות להפריש אדרנלין שמתחמצן במערכת המטאבולית ובכך מגביר את ההפרעות הנפשיות. האדרנלין גם מגביר את הפרשת הדופאמין אשר במילא גבוהה אצל אנשים אלה.
סיגריות אסורות בהחלט עקב אותה סיבה.
שאר מרכיבי תפריטי התזונה הפסיכיאטרית אינם בעלי גוון מסויים, להוציא הדברים שהוזכרו. יש להרכיב לחולים תזונה מאוזנת ומזינה כמו שמכינים לכל אדם בריא הרוצה לשפר את איכות תזונתו.
לא מומלץ לחולי סכיזופרניה אקוטים, במיוחד בתקופות פסיכוזות פעילות, לעשות דיאטת הרזיה, כי המוח גם כך בחוסר. לאחר תקופת רגיעה ניתן לעשותה בהדרגה ובהשגחה חמורה.


דוגמאות תפריטים המוצעים לסכיזופרנים:

ארוחת בוקר:
לחם כהה שחור או חי עם ירקות ויוגורט או גבינה לבנה רזה

ארוחת צהריים:
עוף עם ירקות מאודים או עם אורז חום מלא או בשר רזה עם ירקות (לא אדום ולא חזיר) אפשרי גם שניצל צמחי עם אבוקדו ונבטים

ארוחת אחר הצהריים:
פירות

ארוחת ערב:
לחם שחור עם מרק ירקות ואורז מלא או קטניות לא יבשות (חומוס וטחינה במידה עם שמן זית)

אסור:
פחמימות ריקות שומן רווי
אלכוהול, קפה, תה, שוקו, קקאו, סיגריות
מזונות מכילי גלוטן (אם יש רגישות)
גבינות עובש וגבינות צהובות
שוקולד, ביצים, תירס
מזונות עתירי נחושת: שמרי בירה, בוטנים, אגוזים, צימוקים, קטניות יבשות ודברי חלב (להוציא יוגורט ביו)



מערכת העיכול ובריאות הנפש - 1 - בעיות אכילה בגיל הרך

בני האדם יוצרים בטבעיות קשר ישיר, החל מתקופת הגיל הרך, בין יכולת העיכול לבין הבריאות הנפשית. זאת מבלי לתת הדעת שאין אלה כלים שלובים ברמת חוקי הפיזיולוגיה.

אנו מזהים ילד בריא על פי איטיותו או זריזותו באכילה, תיאבונו, מוכנותו לאכול את כל מה שמגישים לו, וכדומה.

קיבה חסונה נראית לנו כסגולה הבדוקה לחיים טובים.

כאשר הילד אינו אוכל את מה שנותנים לו אנו חושדים שהוא מפונק, ומתקשים לעכל כי מדובר בבעיה פיזיולוגית ולא פסיכולוגית.

ילדים בעלי בעיות אכילה מפתחים החל מהגיל הרך בעיות פיזיות קשות: חוסר היכולת לאכול מביא לתחושת רעב מתמדת. הגוף אינו מקבל רבים מהחומרים להם הוא זקוק. הילד זקוק לתחליפים למזון הבריא, ואלה הם לרוב דברי מתיקה, שמזיקים לבריאותו מאד.

ילד עם בעיות אכילה מתקשה להסתגל לחברת הילדים, שמתנהגת על פי גחמות וסיפוקים מיידיים שהאכילה בראשן.

כתוצאה מכך הוא עלול לפתח בעיות פסיכולוגיות, שעלולות להסתבך עד לכדי מחלת נפש בלתי הפיכה לכאורה בגיל ההתבגרות.


הפסיכיאטרים לא יזהו בצעיר המגיע אליהם לאישפוז את הילד שסבל מבעיות אכילה, שכן הדבר אינו נמצא מבחינתם בסדר העדיפויות של צרכי הטיפול בו.

הרפואה המודרנית היא רפואה של מומחים, וכל בעיה מטופלת על ידי מומחה לדבר שאינו מתעניין בבעיות רפואיות אחרות של אותו אדם.

הקשר הסטטיסטי המדויק בין מחלות נפש, והסכיזופרניה בפרט, לבין בעיות אכילה, לא נבדק מסיבה זאת עד היום.

זאת למרות שרבים מהחולים בסכיזופרניה סובלים מתוחלת חיים ירודה במידה רבה לעומת הממוצע באוכלוסיה, והסיבה המרכזית לתמותה המוקדמת היא בעיות במערכת חילוף החומרים בגוף, שקשורות ישירות לתזונה נכונה.

הפסיכיאטרים נוטים להסיק כי התרופות שהחולים נוטלים הן בעלות השפעות לוואי אלה.


זאת בניגוד לרפואה האלטרנטיבית, שמוצאת קשר ישיר בין בעיות גוף לבעיות נפש, ואף מציעה בתחומיה השונים טיפולים מתאימים לרוב.

מומחים לתזונה הוליסטית יודעים להציע תזונה נכונה לסובלים ממחלות בריאות הנפש.

זאת גם כטיפול לצורך החלמה מלאה, שעוקר משורשיהם את כל תסמיני המחלה, ומחזיר את החולה לקו הבריאות.

הסרה של הפרעת האכילה של חולה סכיזופרניה אצל מומחה לדבר מטעם הרפואה הקונבנציונלית, תוכל להביא כמובן להחלמתו המהירה והשלמה ביעילות רבה הרבה יותר.


על המערכת הרפואית מוטלת החובה לחקור את הקשר בין בריאות מערכת העיכול לסכיזופרניה.

קרוב לוודאי כי אחוז החולים במחלה זאת שסובלים גם מבעיות עיכול גבוה בהרבה מהממוצע בכלל האוכלוסיה.

ייתכן כי חולים אלה הם בריאים מבחינה גנטית.

הסיבה למחלת הנפש שלהם היא סף כאב נמוך מאד שנוצר מחמת בעיות עיכול.

מחמת חוסר תשומת לב מתאימה, התגבשו בקירבם אדישות וריפיון ידיים כלפי המערכת הרפואית בפרט והחברה בכלל.

אסור לנושא זה ליפול בין הכיסאות, כקורבן להבדלה המלאכותית בין הנפש האנושית המורכבת לגוף הגשמי הפשוט.


בשני מאמרים נוספים בסידרה זאת יוצגו עמדות של מומחים שתומכים בגישת הקשר ההדוק בין בריאות העיכול לבריאות הנפש:

המאמר האחד הוא של דוקטור רועי, מומחה לרפואת המעיים בבית חולים במרכז הארץ. הוא מתאר את 'תסמונת המעי הרגיש'. זאת בעיית אכילה שמקיפה אחוז נכבד מכלל האוכלוסיה, וגורמת לבעיות נפשיות קשות, אך למערכת הרפואית נחשף קצה הקרחון שלה בלבד.

המאמר השני הוא של דוקטור יעקב, מומחה לנטורופטיה, אשר תוקף ישירות את המערכת הפסיכיאטרית, שמציעה לחולי הסכיזופרניה תרופות הרגעה בשעה שגופם משווע לתזונה נכונה בלבד.

3.8.2010

חוויות המעוף בספר 'הבושם'

הספר 'הבושם' מאת פטריק זיסקינד, שיצא לאור בשנות ה-1980, הוא אחד מרבי המכר הגדולים של כל הזמנים.
העלילה עוסקת בצעיר צרפתי, גרנוי, שחי בשלהי תקופת המלוכה, ערב המהפכה הצרפתית.
גרנוי, שנולד באשפתות וגדל בבית יתומים, מגלה חוש ריח מפותח במיוחד.
תכונה זאת מתפתחת אצלו יחד עם תכונות אופי שטניות.
הוא הופך להיות להיות שוליה של יצרן בשמים מפורסם בפריז.
התלמיד מתעלה על רבו, ורוקח בשמים יוצאי דופן באיכותם.
הוא יוצא לחפש אחר הבושם המושלם במחוז גידול פרחי הבושם, פרובאנס.
בדרך הוא מסתתר במערה בראש הר למשך שבע שנים, כדי להימנע מגיוס לצבא.
בעת חזרתו אל בני האדם הוא מתארח אצל מרקיז תמהוני.
בפרובאנס הוא הופך מומחה לזיקוק הפרחים לשמן התמצית לבשמים.
אך הוא אינו מסתפק בכך ושואף, בכל מחיר, ליצר את הבושם עם הריח המושלם.
הריח המושלם הוא ריח בתולות, שאותן הוא רוצח על מנת להפיק אותו.
סופו שהוא נופל בעצמו קורבן לריח המושלם, שכן לאחר שהוא מנסה אותו על גופו הוא הופך מקור משיכה להמון אדם, שמתנפל עליו והורגו בשכרון חושים.

הבושם הוא חומר שנע באמצעות האוויר. בזכות התיאורים המרתקים הרבים של ייצורו, תכונותיו, והשפעותיו על המין האנושי, נוצרת עבור הקורא חווית קריאה מרתקת.
מעבר לכך, גיבור הספר בוחר להתבודד במערה בראש הר, מה שמחדד את חווית המעוף עוד יותר.
אך מה שמדגיש יותר מכל את הזיקה הפסיכולוגית הנאיבית למרומים, באותה תקופה של ערב המצאת הכדור הפורח, הוא המרקיז שמנסה ל'רפא' את גרנוי באמצעות פילוסופיה וטכניקה מיוחדת.

להלן ציטוטים מתוך הספר של עיקרי השיטה:

'המרקיז הטיל את עצמו בהתלהבות לכתיבת מסה מקיפה על אודות הקשרים שבין הקרבה לאדמה ובין כוח-החיות.
התיזה שלו היתה, שאין החיים יכולים להתפתח אלא במרחק מסוים מן האדמה, מאחר שהאדמה אינה חדלה להדיף גאז משחית, המשתק את כוח החיות ובמוקדם או במאוחר מביא לכליה מוחלטת.
לפיכך נוטים כל הדברים החיים להתרחק מן האדמה בצמיחתם, כלומר הם צומחים ומתרחקים ממנה ולא צומחים, למשל, לתוכה.
זאת הסיבה מפני מה את חלקיהם החשובים הם שולחים אל על: החיטה את שיבוליה, הצמח את הפרח שלו, האדם את ראשו.
וכך אפוא, כיוון שהם מזדקנים וגוום מתכופף והם שחים ומשתוחחים אל האדמה, אין להם מנוס אלא ליפול שוב לידי הגאז הקטלני, ובהגיע השעה אף להיות לחלק ממנו, באמצעות תהליך הריקבון שלאחר המוות.
כשגונב לאוזנו של המרקיז שנמצא אדם שבילה שבע שנים במערה - כלומר נתון כולו לחסדי היסוד המשחית של האדמה - יצא מכליו מרוב העונג והורה שיביאו אליו את גרנוי מיד למעבדתו, ושם בדק אותו בדיקה יסודית ומצא בו חיזוק ציורי מאין כמותו לתיאוריות שלו.
''הגאז הקטלני'' כבר השפיע על גרנוי השפעה רבה כל כך, עד שבגופו בן העשרים ווחמש ניכרת בבירור התנוונות של זקנה. ודאי כבר היה מת, הצהיר המרקיז, לולא ניזון בתקופת מאסרו בצמחים רחוקים מן האדמה, דהיינו לחם ופירות. ועתה לא יוכל לשוב לבריאותו הקודמת אלא אם יסולק הגאז סילוק מוחלט בעזרת המצאה שלו, מכשיר איוורור באנרגיה של האוויר. מכשיר שכזה עומד בארמונו, ואם גרנוי מוכן להעמיד את עצמו להדגמה מדעית, הרי הוא מוכן לשחרר אותו מן הזיהום הממאיר בגאז-האדמה ולהוסיף לו עוד מתת זהב הגונה.
מכשיר האוורור היה כמין כלוב של לוחות אורן צפופים ובתיקרתו ארובה גבוהה המכניסה אליו זרם אוויר גבהים נטול גאז קטלני. אחר כן האוויר נפלט ויוצא מלמטה דרך שסתום עור ניתן לויסות. את המתקן הזה הפעיל צוות שלם של משרתים, שהצטווה לדאוג שהמאווררים הקבועים בארובה לא יחדלו אף רגע מפעולתם.
גרנוי שכן לו שם אפוא מוקף בזרם של אוויר מטוהר ומוזן במזון דיאטטי שמקורותיו רחוקים מן האדמה: מרק יונים צח, ממרח עפרונים, צלי אווזי-בר, מרקחת פרי-עץ, לחם מסוגי חיטה שגבעוליהם גבוהים במיוחד, יין מן הפירנאים, חלב-יעלים, ומקצפת ביצים מתרנגולות שגודלו בעליית הגג של הארמון.'