אוגסטין וחידות הזמן - הפילוסופיה של הזמן

האדם שאף תמיד להבין את מסתרי הזמן, לכבוש את הזמן ולמצוא באמצעות הבנת הזמן תשובות לשאלות הגדולות ובה בעת הפרטיות שכל אדם שואל את עצמו לגבי קיומו וממשות העולם.
הספר מתאר את מסעו של אדם אחד, סנט אוגסטין, להבנת מסתרי הזמן ומציג תוך כדי כך לקורא המתעניין כמה מחידות הזמן המרכזיות ביותר שעניינו את האנשים החושבים מאז ימי קדם ועד ימינו.

מטרות הספר הן:
1. להציג את חידות הזמן דרך משקפיו של פילוסוף הזמן אוגסטין.
2. לנתח ולהציג את פילוסופיית הזמן של אוגסטין על פי מכלול יצירתו.
3. לבחון כיצד מתייחס אוגסטין בכתביו לרבות הבעיות בסוגיית הזמן העולות בדיון הפילוסופי לדורותיו (קודמיו ואלה שאחריו).
4. להראות כי לאוגסטין יש תורת זמן אחת עמוקה ורב-רבדית.
5. לנסות להראות שהפילוסופייה של הזמן היא נושא מרתק ורלוונטי לחייהם של בני העולם הסופר טכנולוגי של המאה העשרים ואחת, לא פחות משהיתה במאות שעברו.

הספר הוא בן ארבעה פרקים:

הפרק הראשון - המבוא מציג את מטרות הפרויקט ואת תולדות חייו של אוגסטין, פועלו ותקופתו. מודגשים אותם היבטים שיש בידם לסייע להבנת מחשבתו הפילוסופית, במיוחד התחנות המרכזיות של דרכו כאיש רוח.

הפרק השני מציג את הפילוסופיה שלו בספר ה11 של היצירה "וידויים". ב"וידויים" מודגש הבט מסוים, חשוב ומקורי ומעניין בפני עצמו - הזמן הפנימי. רבים סבורים שזוהי עיקר תרומתו של אוגסטין לדיון בסוגיית הזמן, ומתמקדים בספר זה בלבד.
עיון במכלול הגותו חושף תורת זמן מורכבת ועמוקה יותר המשלבת בתוכה את הנאמר ב"וידויים" כתפיסת זמן אחת.

שתי אינטואיציות הנחו את העבודה המחקרית העומד ביסוד ספר זה: האחת, שאוגסטין הינו יותר ממבשרה של פילוסופיית הזמן הנפשי והשניה, שלאוגסטין יש תורת זמן אחת ולא שתיים, כפי שנטען כבר בעבר. על כך ניתן יהיה לקרוא בפרק השלישי, העוסק בפילוסופיית הזמן בשאר יצירותיו של אוגסטין.

הפרק הרביעי בספר מרחיב, משלים ומדגיש חידות זמן רבות (סוגיות מרכזיות בפילוסופיה של הזמן) מנקודת מבטו של אוגסטין ומתוך השוואה לדעות של פילוסופים ואנשי מדע כגון אפלטון, אריסטו, יום, קאנט, לוק, אינשטיין ועוד. הוא מציג את תורת הזמן המאוחדת, הרב-רבדית של אוגסטין, את הרוחב היריעה של הנושאים הנוגעים לזמן אליהם התייחס ואת הרלוונטיות שלו לדיון העכשווי בסוגיית הזמן.

הספר נכתב כך שניתן יהיה לקרוא בו בשני אופנים: מתחילתו עד סופו כרצף סדור אחד בעל כיוון, של פרקים המרחיבים ומשלימים זה את זה, הנותנים יחדיו תמונה מקיפה של מרבית ההיבטים בפילוסופיית הזמן של אוגסטין. כמו כן נעשה ניסיון לכתוב כל פרק וכל תת-פרק כיחידה היכולה לעמוד פחות או יותר בפני עצמה, כאשר כל פרק מתמקד בדגשים אחרים של פילוסופיית הזמן של אוגסטין ומראה את כוחו כפילוסוף של הזמן. מבנה זה מקביל ומשקף את מטרות העבודה.

הזמן האוגסטיאני, כפי שנטען כאן, חורג אל מעבר להתמקדות בתפיסה תיאולוגית או פסיכולוגיסטית בדידה.
תכולת ההצעה האוגסטינית היא תלת רבדית:
1. הרובד האבסולוטיסטי - ממשי: קיום הזמן ללא תלות באדם זה או אחר או באדם בכלל והראיה - תפיסה היסטורית גלובלית של הקיום כחלק מתוכנית הסטורית כוללת של גאולה, היות חלק מתהליך כולל של בריאה, במשולב עם העולם הפיזי ובשילוב ובאותה עוצמת קיום אונטולוגית כמותו.
2. הרובד האוביקטיבי - הזמן האנושי: הזמן הוא זמנו של כל אדם - ההסטוריה האנושית ומצבו של כל אדם באשר הוא אדם, על אפשרויותיו וחטאיו. התממשות הזמן כמנגנון של פונקציות נפשיות המשותפות לכל בעלי התודעה ובכללם האדם.
3. הרובד הסוביקטיבי - הזמן האישי: החוויות וההתנסות היחודית של כל אדם, במימד החד פעמי, הסוביקטיבי של המאורעות.
הספר מוביל את הקורא צעד אחר צעד להבנת תכולת ההצעה של אוגסטין ולהבנה מעמיקה יותר של כמה מחידות הזמן, המלוות את האנושות ומרתקות את בני האדם מאז ימי קדם ועד עתה.

מהדורה דיגיטלית של הספר - בהוצאת הצוק הכחול

עופר כהן, MA בפילוסופיה, דאן 8
מחבר הספר 'אוגסטין וחידות הזמן' שבהוצאת הצוק הכחול.

ofer999@013.net

www.blue-cliff.com

דיוויד דיידה, מחבר 'דרך גבר', בבלוג של כרמל וייסמן

דיוויד דיידה הוא מורה רוחני אמריקאי, מחברם של עשרות רבי מכר בנושא מיניות ורוחניות, בהם "דרך גבר" ו"לילות פרא" שתורגמו לעברית.
לדבריו, איזון זה לא סקסי. לקיומה של תשוקה מינית, ויותר מכך - ליצירתיות ולגאוניות, דרושה קוטביות ברורה בין הגרעין הזכרי ובין האנרגיה הנקבית. כשאינך מארגן את מטרות מערכת היחסים שלך על פי סדר קדימויות, אנרגיות שונות אלה מבטלות זאת את זאת, והאדם מנוטרל.
נושא המיניות מתחלק לשלוש תקופות בזמן:
בתקופה הראשונה, דימוי הגבר הרווח היה המאצ'ו החזק ובהתאמה האישה הייתה עקרת הבית הכנועה.
בתקופה השנייה, שהיא ימינו, המסה העיקרית של האנשים נמצאת במגמה של איזון הנשי והגברי: תרבות הניו אייג' היא חלק ממגמה זאת של עבודה על מישור ההוויה, וחיבור לרגש ולטבע. בתקופה זאת הנשים משתחררות מהזדקקותן ומתלותן בגברים, אך במקביל הן מתחילות להרגיש בודדות לנוכח הגברים הזורמים, המטפלים, האלטרנטיביים, שהתחברו להוויה ולרגשות.
בתקופה השלישית, אחרי שגברים ונשים למדו לכבד זה את זה, והם מלאי הערכה ואהבה אלה לאלה, הם מסוגלים להבליט מחדש באורח נאות את המאפיין המיני שלהם בתוך האיזון שהושג.

לכתבה המלאה בבלוג של כרמל וייסמן

הבלקן והאיסלאם

פרופיל 'נער הרועים' הבלקני.

הפנים באיור פונות ימינה. חצי האי של איסטנבול הוא האף. נהר הדנובה הוא קו העין. מפרץ אתונה הוא הפה.

קיימת אפשרות לאחד את כל הבלקן תחת דימוי יחיד של פרופיל אנושי.

מיקום הבלקן הוא אסטרטגי ביותר. הדימיון בין עמי הבלקן רב הרבה יותר מהשוני ביניהם. זה חבל ארץ יפהפה, עשיר במשאבי אנוש, שמסוגל להיות מעצמה עולמית.

בלקן מאוחד הוא הסיוט של אירופה, רוסיה ותורכיה, ומסיבה זאת כולם שם מסכסכים זה את זה.

הקמת המדינות החדשות בבלקן היא ביטוי מובהק של התפשטות האיסלאם המתחדשת בדרום מזרח אירופה.

מתחדשת, כיוון שקדמה לה האימפריה העותומאנית ששלטה באזור עד לפני מאה שנה.

המערב הנוצרי הרוויח מפרוק יוגוסלביה הקומוניסטית, אך מפסיד מהתעצמות האיסלאם בבלקן, שפירושו כמעט הגמוניה איסלאמית עולמית.

לסרבים, העם הדומיננטי בבלקן, יש גם את הדרך הסבילה להוכיח את חשיבותם. הם לא ישקטו ולא ינוחו עד להקמתה מחדש של יוגוסלביה, מנהיגת העולם השלישי לשעבר.

הנוסחא הסרבית להתחדשות תהיה לא פחות מאשר ניסיון להקמתה מחדש של ברית המועצות, כקואליציה פאן סלאבית וסוציאליסטית נגד אירופה, ארצות הברית והקפיטליזם הבינלאומי.

זאת חזרה מדהימה על ההיסטוריה מלפני מאה שנה, ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שגם בה עמדו הסרבים במרכז, והאיסלאם, בדמות האימפריה העותומאנית החולה, היה עילה מרכזית למלחמה.

אין כמעט הבדל בין מלכויות הנפט של היום לאימפריה העותומאנית של אז.

במדינת ישראל מושפעים מאד, בלי להודות בכך, מכל מה שמתרחש בבלקן.
קיים דימיון רב בין עמי הבלקן לעם היושב בציון, אשר גם הוא השתחרר מהעול העותומאני באמצעות החשיבה הסוציאליסטית.

הרחבה בנושא בפוסט בבלוג של יואב קרני מוושינגטון שכותרתו: 'סלט מקדוני, עִזִים אלבניות ודו-שיח בלקני מאוד'